ניסיונותיהם של ציירים לתת תחושת מציאות לציור הדו-ממדי הביאו אותם לפתח טכניקות ציור המקנות תחושת עומק. אחד מן הכלים, וכנראה היעיל ביותר מביניהם הוא הפרספקטיבה.
פרספקטיבה – perspective – היא ייצוג של תלת ממד במישור דו ממדי. דרכים ליצירת השלייה של עומק קיימות באמנות העתיקה (הצבת דימויים זה מאחורי זה, שינוי גודל) אולם רק במאה ה- 15 נוסחה סופית שיטה מתמטית להדמיית אובייקטים במרחב מעל משטח הציור, והחלו להשתמש בה.
פרספקטיבה קווית או מדעית: קווים מקבילים מתכנסים אל נקודה אחת (נקודת המגוז) בגובה עיני הצופה (האופק). שימוש או אי שימוש בכללי הפרספקטיבה הקווית יקבעו את מידת הראליסטיות של ייצוג המציאות.
פרספקטיבה אינטואיטיבית: דרכים לייצוג עומק לפני או ללא שימוש, מכוון או מתוך חוסר ידע, בשיטה המדעית. התוצאה היא תמונה לא ראליסטית, רוחנית ו/או אקספרסיבית הממחישה עומק.
פרספקטיבה אווירית: שיטה ליצירת עומק העושה שימוש בטשטוש החפץ הרחוק והצגתו בצבעים קרים.
פרספקטיבה ציורית: שיטה העושה שימוש בניגודיות כתמית (כדוגמת אור וצל, או טונאליות) ליצירה של תחושת עומק ובולטות סובייקטיבית של האובייקטים הקרובים לצופה.
התבוננו בכתה על ציורים של עיר בפרספקטיבה וציירנו דרך/ כביש , בניינים תלת ממדיים שהולכים בהדרגה ומתרחקים ושאר מאפייני העיר, בחומרים שונים. התחלנו בעפרונות.