עולה השאלה מה ילדים זוכרים…
לפעמים אני שואלת את עצמי מה ילדיי יזכרו בסופו של דבר מילדותם ומהשנים בהם חיינו יחד
בבית אחד. אני תוהה מה יתנדף ומה ישקע מכל הרגעים שאנו חווים כמשפחה, מה ייעלם וידהה
ומה יישאר בסופו של דבר צרוב בזיכרונם בחלוף השנים.
אני סקרנית לדעת אילו רגעים יחזרו ויצוצו ברסיסי זיכרונות או אולי יבליחו בחלומות, ובכלל מה
מכל זה ישפיע על מהותם כבוגרים וילך איתם הלאה, ולא פחות מעניין אותי באיזה אופן אני
יכולה להשפיע על תודעתם.
אני חושבת על זיכרונות הילדות שאנו יכולים להעניק לילדינו כאל סוג של מתנה נצחית, אוצר
שבתוכו נוכל להטמין ביד אוהבת אבנים יקרות שימשיכו להתגלות ולנצנץ לאורך חייהם.
וזה מזכיר לי שיר נפלא של יהודה עמיחי, בו הוא תיאר את שיבתו לזיכרונות ילדותו כמו אל אוצר
בלב ים, אוצר מתוכו הוא ממשיך לדוג את החומרים הרגשיים הנפשיים שלהם הוא נזקק
כאדם בוגר.
וכך הוא כתב:
” וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי,
כדי להביא משם דברים שהשארתי אותם או שכחתי,
כמו מבית שעומד להיהרס,
או כמו רובינזון קרוזו מן האוניה השוקעת לאט אל האי,
כך אני מוציא מילדותי דברים וזיכרונות להמשך חיי.”
(מתוך “פתוח סגור פתוח”, ספרו של יהודה עמיחי)
השיר הזה תמיד מרגש אותי מחדש .
הוא מזכיר לי דברים חשובים בדרך עדינה.
באהבה לכולם,
יום משפחה קסום!
אסנת