בעיר שלנו הלימודים בבתי הספר הם שמונה שנתיים, שלא כמו כמעט בכל מקום אחר בארץ, שם העולים לכיתה ז’ עוברים לחטיבת ביניים.
לעומת זאת, אצלנו ממשיכים ללמוד 8 כיתות באותו מוסד לימודי אבל עם שינוי אחד רציני:
בשנה השביעית מערבבים את תלמידי הכיתות ויוצרים כיתות חדשות לשנתיים הבאות.
התלמידים יכולים לבקש עם מי להיות ומשתדלים להיענות לבקשות לפחות לבקשה הראשונה של החבר או חברה איתם רוצים להיות יחד באותה כיתה.
האם נכון לעשות את השינוי הזה? בגיל שהוא כה בעייתי מבחינת המעבר בן ילדות לנערות, שינויי חיצוניים ופיזיולוגים ועוד הרבה נושאים חברתיים. האם כדאי לתת לתלמידים להתמודד עם שינויים חברתיים?
ואיך זה מרגיש לעזוב את כיתת המקור ולצאת לשינוי?
תלמידי ו’ שעומדים לפני השינוי חוששים משינוי כזה,
דיברנו עם שני תלמידים מכיתה ו’ סיפרו שהם לא חושבים שזה חייב להיות כך, והיו מעדיפים להמשיך בכיתה המקורית שלהם: “זה לא שאין לנו חברים מהכיתה השנייה, אנחנו אוהבים אותם וחברים שלהם, אבל לא מעוניינים לעזוב את החברים שהכרנו פה מכיתה א’.
מצד שני אחד מהם אמר שהוא גם קצת סקרן לדעת מה יקרה, ויש לו איזה רצון לדעת מה יהיה לגבי חברים שאולי יכיר יותר לעומק.
ומה קורה לאחר השינוי? שאלנו את תלמידי כיתות ז’ ח’.
א’ וש’ מכיתה ז’ אומרות שהחלוקה השנה ממש לא טובה לדעתן כי לא הפרידו בן החבורות ומי שעבר עבר עם החבורה שלו וקשה כך להתחבר ולהתיידד עם חברים חדשים כי הם הקבוצות נשארו באותו הרכב וקשה לחדור לחבורה.
לעומתן כמובן מי שעברו עם החברים שלהם מרגישים יותר נוח, אבל אמרו שהשינוי לא פשוט להם בגלל שהרכב הכיתה השתנה והמורים והלימודים יותר קשוחים.
מה קורה בכיתה ח’?
השינוי כבר יותר מבוסס עברה יותר משנה וחצי מאז שינוי הרכב הכיתות,
4 בנות מכיתה ח’ שהסכימו לספר, אמרו שהן שמחות והן הכירו חברות חדשות, עם החברות הישנות נשאר קשר, אולי קצת פחות אינטנסיבי אבל טוב להן חלקן אף יעברו יחד לתיכון.
א’ גם הוא בכיתה ח’ אמר שהוא לא מרגיש שהשינוי תרם לו למשהו והיה מעדיף להישאר בכיתת האם.
רוני גואטה מחנך ורכז שכבות ז’ח’ הסביר שהרעיון שעומד מאחורי השינוי בכיתה ז’ הוא לתת לתלמידים להתמודד, שיכירו באופן אחר תלמידים וחברים חדשים בדיוק כמו בחטיבה.