הפחדים שלי – יש הרבה חששות ופחדים במעבר לתיכון במיוחד הלחץ של להתקבל לתיכון טוב או לכיתה שאני רוצה. ההורים גם מצפים שנהיה בתיכון טוב ונלמד רפואה או מדעים וזה בהחלט מוסיף למתח.
לי אומנם מבחינת לימודים די הולך חלק גם עם הפרעת הקשב וריכוז כי יש לי מורה שאכפת לה והיא מאמינה בי,לכן התקבלתי לכיתת תנופה בתיכון שב”צ שזה נהדר.
העניין הוא החשש הפרטי והדאגה גם לחברים שלי, כי לא לכולם זה קל יש לי למשל חברה שיותר קשה לה אנחנו יחד מהגן, היא לא רוצה בכלל ללכת לתיכון, ואני יכולה להבין אותה. מסתבר שלא כולם היו רוצים להמשיך ללמוד אבל זה כנראה בלתי אפשרי.
המבוגרים אומרים שבתיכון הדברים יהיו שונים, מה עם אלה שלא מצליחים לשבת בשקט? או שלא יכולים לצאת בכלל מהמיטה מרוב שלא טוב להם בבית הספר ובלימודים. יש לי אומנם כמה רעיונות ספציפיים איך להתמודד עם קימה בבוקר או שיעור מסוים שלא מסתדרים: אפשר בשיעור של מורים שמאפשרים להקשיב למוזיקה באוזניות ולהתרכז יותר טוב בקריאת החומר.
ומה עם מי שהציונים שלהם יותר נמוכים ולא התקבלו למה שהם רצו?
ובעניין חששות יותר פרטיים:
למשל להמתין לתשובה מהתיכון, זה מלחיץ ומעצבן ואין הרבה דברים שמורידים לחץ לפחות אצלי.
כי אני חוששת איך זה יהיה בסביבה החדשה? אולי אהיה עם החברה הטובה שלי באותו בית הספר
אך לא באותה הכיתה, איך ארגיש? או שבהמשך ישימו אותי במגמה משעממת, וזה אומר שלא אלמד כלום בכלל.
כל השאלות האלה מאוד מטרידות, גם המורים אומרים לנו לשאול ולהיעזר במישהו שכבר בתיכון זה נכון לגבי מי שיש להם אחים או חברים של אחים בתיכון. אני לא מכירה מישהו כזה ולא רוצה לשאול.
לכן אני חושבת שהדברים שכתבתי פה בהחלט יכולים לערער את הביטחון.
מצד שני אני חושבת שזה הגיוני שיש את כל המחשבות לפני תיכון,
וצריכים להיות אופטימיים שכולם יסתדרו ויכירו חברים ויהיו בכיתות שהם רוצים.
בהצלחה.