האם אי פעם יצרתם משהו שהתגאיתם בו?
ציור, כתיבה, שיר, לחן, משהו באמת מהלב, אבל זרקתם אותו לפח, סתם, כי אין באמת אף אחד שיסתכל? הרי זה סתם עוד ציור. סתם עוד שיר. סתם עוד לחן. אז זהו שלא כדאי, כי היום אספר לכם על “ערב יוצרים צעירים” בגבעתיים, ערב שבו אפשר להציג דברים שאתם ציירתם, כתבתם והלחנתם בפני כל סגל העירייה, כולל ראש העיר! זהו ערב מיוחד ומרתק שבו לא רק תציגו ותשמיעו את הקטע האמנותי שלכם, אלא גם תצפו באחרים ותקבלו השראה משלל יוצרים צעירים אחרים ומקטעיהם הכישרוניים. אם אתם עדיין לא מאמינים בהזדמנות הזאת, תנו לי לתאר לכם את החוויה שלי בערב הזה. “ערב היוצרים הצעירים” התרחש לפני בערך כחודש, ואחת התחושות הזכורות לי ביותר היא הפחד. אני מודה, שלמרות הניסיון העשיר שלי בתחרויות כתיבה והבעה (באחת מהתחרויות שבהן השתתפתי זכיתי בסדנת דיבייט והבעה עם קובי מחט) עדיין פחדתי וחששתי מהבאות, אך כל פחדיי התבדו כאשר נכנסתי לאולם. הדבר הראשון שתראו בכניסתכם לאולם קבלת הפנים הינו מצעד שולחנות כיבוד ערוכים לעייפה (יתרון בפני עצמו) ובנוסף לכך, תוכלו להתבונן בשלל הציורים המוצגים לראווה. אבל למרות הכיבוד והאנשים, הריגוש הגדול מתחיל כשנכנסים לאולם הראשי, שם מציגים את היצירות ומקבלים את חוות הדעת של השופטים. לי אישית היו בעיות חמורות בגרון באותו זמן, ובמקום לעמוד ולהקריא את הקטע בעצמי, הקטע הוצג על ידי מקריאה מנוסה ומקצועית שהעבירה את הקטע ברמות רגש ומסירות מדהימות להפליא. שלל היצירות שהוצגו שם היו מרתקות ומעוררות השראה, וככל שסדר היצירות התקדם גבר פחדי מההפסד. אבל הפחד שלי התברר כבדוי לחלוטין, כי בשלב חלוקת הפרסים התברר לי שזכיתי בלא פחות ממקום שני מכלל בתי הספר היסודיים, ומה שאפילו העצים את שמחתי היה הפרס הנלווה לכך: כרטיס מתנה של 150 שקל לסטימצקי! (לתולעת ספרים כמוני הרי זה מבורך) והגאווה לא נפסקה שם, מפני שמתחרה מטעם בית הספר,(עלמה קרקו ליטמן ח’1 ), זכתה במקום הראשון והנכסף על יצירתה עוצרת הנשימה.
אז בבקשה, בפעם הבאה שתכתבו משהו, תציירו משהו, תיצרו משהו באמת מהלב, אל תזרקו אותו לפח, תאמינו בו, כי רק כשעפים נוגעים בכוכבים, ובשביל זה יש את “ערב יוצרים צעירים”.
תמשיכו ליצור ונתראה בכתבה הבאה.