שעת סיפור
מוכנים להיסחף?
במדור הזה נפרסם פרקים חודשיים של הסיפור החדש והמותח מאת רעות שקולניק פרידמן (ז’2),
“אגדות פלימה”.
ספר מותח ומצמרר על האלה שרצונה לחיות בחופשיות עלה לה בשפיותה, ובחייהם של הסוגדים לה.
מוכנים…..?
התחלנו!
מיותר לציין כי הסיפור בדוי לגמרי ואינו מתאר שום אירוע הקשור למציאות ו/או קרה במציאות.
פרק 1
אם החלטתם לקרוא את זה, סימן שאתם אמיצים מאוד.
אני רעות, ילדה בת 12 מישראל.
כשהלכתי עם ההורים שלי בקיץ לים, שמתי לב למשהו חשוד על החוף;
מגילות ישנות, המספרות את סיפורה המצמרר של האלה פלימה, אלה שהשתגעה והשמידה את כל מאמיניה, את כל רכושם ובעיקר, כל זכר כתוב או מסופר לקיום הדת הפלימית.
חוץ מהמגילות האלו, שכנראה נשמרו באופן מיוחד והורחקו מהישג ידה של האלה המרושעת.
את המגילות הללו העברנו לחוקרים מיוחדים שבדקו ומצאו כי לאחר ניתוח מעמיק, ניתן היה לראות שהכתב במגילות היה בשפה ארמית נפוצה, שלמרבה ההפתעה הייתה די מודרנית, ובנוסף לכך, גם נכתבה באופן ברור ביותר. אך במגילות מצאו מידע מעמיק אפילו יותר:
מסתבר ש”האלה פלימה שמרה על הרי הפלימים לפני יותר מ6,000 שנה, וכנראה הייתה ראש האלים באולימפוס, ובנוסף לכך יד ימינו של זאוס, ואולי אפילו מאהבתו הסודית מלבד הרה.”
המגילות מתארות את פלימה בתור “התגלמות השלמות, ומספרות כי הייתה האלה היפה והמקסימה ביותר באולימפוס, והייתה האלה ש”כל האלים אהבו, וכל האלות בה קינאו” ובמיוחד הייתה ידועה באהבתה לכפר מאמיניה, כפר הפלימים. פלימה השתוקקה שכל מאמיניה וסוגדיה יזכו לחיים טובים ומאושרים. לכן יום אחד החליטה פלימה לעשות מעשה. היא הלכה לאביה, האל החזק נותאריוס, וביקשה ממנו להטיל ברכת שפע ושלווה על כפר מאמיניה הקטן והמסוגר, על מנת לוודא שהתמורה לנאמנותם המתמדת תיראה בכל כוחה והדרה. אך אביה לא היה שותף להתרגשותה. הוא כעס ונדהם מהעובדה שפלימה בטוחה ביופי שבמעשה כל כך אגואיסטי ומנוכר, וכעס על העובדה שבתו סמוכה ובטוחה שבגלל מעמדה בפני האלים תוכל לשחק כך בעתידם ושגשוגם של בני האנוש.
נותאריוס כעס כל כך על הניכור של בתו החולמנית שציווה עליה לחיות בתור בת אנוש איכרה רגילה במשך אלף שנה, על מנת שתוכל ללמוד ולהעריך מוסר עבודה מהו, וללמוד את החשיבות של שגשוג ושפע בכוחות עצמיים.
פלימה נשברה בקרבה. היא אהבה את חבריה האלים, והמחשבה על עבודת כפיים מפרכת ויום יומית העבירה בה צמרמורת. אך כל תחנוניה ובכיה לא הועילו, ואביה נשאר איתן בדעתו. מהבנה שגורלה נחרץ, ביקשה פלימה מאביה 24 שעות אחרונות של פרידה מחבריה האלים, והזדמנות אחרונה להריח שוב את ריח הפרחים וההדרים הנהדרים שצמחו באולימפוס. אביה הסכים, לא מודע לגודל
הטעות שביצע מפני שפלימה לא הלכה למקדש האלים, אלא לאל המריבה והמדון, לוציפר. היא עשתה עם לוציפר הסכם שבתמורה לכישוף שיטיל לוציפר על אביה של פלימה ובכך לא יאפשר את שליחת פלימה לבני האנוש, יוכל לוציפר לעשות בפלימה כרצונו. ואכן, לוציפר הטיל כישוף על אביה של פלימה, ופלימה נשארה באולימפוס המפואר. מאושרת מהצלחת תכניתה, יצאה פלימה לרוץ בין כרי הדשא הירוקים ולהריח את ריח הפרחים המשכר. אך לוציפר נחוש היה לראות את פלימה ממלאה את חלקה בהסכם, ומרוב כעס על כך ששכחה את חלקה למרות בקשותיו ואזהרותיו,
הפך לוציפר את פלימה למפלצת. האש האפלה כילתה את גופה של פלימה והשאירה אחריה גופה מרקיבה ומדממת. עורה הרך הפך יבש וסדוק, קולה נשבר והפך צרוד וצרם, ושערה הזוהר נשר, מותיר אחריו קרחת פצועה ומדממת. עצובה ומזועזעת מהשלכות מעשיה, השתגעה פלימה לגמרי. הנפש הרכה והעדינה הפכה לפרועה ואלימה, ולהבות כעסה כילו כל חיה, רכוש ונפש חיה. היא כילתה בתים, רצחה נשים וילדים, וביחוד, מחקה כל זכר כתוב או מסופר לקיום הדת הפלימית.”
חוץ, מהמגילות האלו. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בניגוד לכל דינוזאור או מאובן שנמצא עליו מידע, שרידיה הפיזיים של פלימה לא נמצאו, מה שמותיר לנו שתי אפשריות:
או שמדובר במעשיה ולא יותר, או שפלימה עדיין חיה,
ואם זה נכון, זו כנראה לא האלה המהוללת.
תודה לשירה פיליפ מכיתה ז’1 על עריכת הסיפור 🙂