זוכרים את “הסיפור שלא נגמר” שכתבה שלי אופנהיימר מכיתה ה2?
שלי שלנו קיבלה שתי הצעות לסיום הסיפור.
המשך הסיפור של גל ברגמן מכיתה ג1
גלי: “לא, אני כבר קבעתי עם כמה ילדות מהכיתה ללכת לסרט. אני רוצה להיות עם הבנות שלא מעליבות.”
לאחר מכן, כשהיא הייתה בכיתה ח, זוהר התקשרה לגלי.
גלי: “הלו?”
זוהר:”גלי, זאת אני, זוהר.”
גלי: “היי זוהר.”
זוהר: “סליחה על מה שאני עשיתי לך, שפגעתי בך.”
גלי: “לא, אני מתנצלת על מה שאני עשיתי לך, שפגעתי בך.”
זוהר: “אז שולם?”
גלי: “שולם!”
המשך הסיפור של מיקה חטב מכיתה ה2
גלי:”למה חזרת לדבר איתי? בגלל שאני יותר מקובלת? לפני זה העדפת להיות עם החברות שלך מהתחרות. פתאום כולם כבר כועסים עלייך ואת באה אליי?
זוהר:”אני מצטערת, מעולם לא הייתה לי תהילה כזו. פשוט נדהמתי מכל הזוהר והחברים ולא שמתי לב אלייך, הייתי אנוכית. את צודקת, אני לא חברה טובה ואת לא צריכה להיות חברה שלי…”
גלי:”נכון, את באמת היית אנוכית. זוהר, את מאוד פגעת בי. ירד לי הביטחון העצמי בזמן האחרון. חשבתי שאני לא מספיק טובה בשבילך, את, הילדה המקסימה הזאת שעזרת לי והרגעת אותי עוד בגן, אפילו בשבילך אני לא טובה, לפחות כך חשבתי ובאמת, קשה לי לסלוח לך עכשיו.”
זוהר אמרה בבכי:”אני יודעת, אני יודעת!
אני הייתי אנוכית ומגעילה ואת באמת לא צריכה לסלוח לי! סליחה שהתקשרתי, פשוט הייתה לי תקווה קטנה שתסכימי שנחזור להיות חברות…”
גלי:”עד כמה שקשה לי לסלוח לך, אני רוצה שנחזור להיות חברות, כמו פעם, ולא אחרת! זוהר, אני סולחת לך, כי את ילדה מקסימה וטובת לב. אני מבינה, זה קשה להיות עם כל הילדים שמסביבך.”
זוהר:” את הילדה המקסימה! וכיף לי להיות איתך! אני מצטערת!
והן חזרו להיות חברות טובות כמו פעם…
אהבתם את המשכי הסיפור?
אם יש לכם רעיון להמשך אחר, אתם מוזמנים לשלוח לנו ונפרסמם בגיליון הבא.