משפחת גבריאל האמינה בכך שכל בני המשפחה צריכים לבצע מטלות בבית, כל אחד בהתאם ליכולתו. לדוגמה, אבא היה אחראי על כביסות ותיקונים. אימא טיפלה בקניית מצרכי מזון ובשטיפת הבית. רון בן ה-9 היה אחראי על מדיח הכלים ועל הורדת האשפה. האח הקטן, טל בן השש, היה אחראי על סידור הצעצועים לפני ארוחת הערב. האחים ידעו שאם הם לא יעשו כנדרש יוטלו עליהם כחמש מטלות נוספות.
יום אחד בבית הספר, חבריו של רון הזמינו אותו להצטרף אליהם לגלישה על סקייטבורד, אך רון נאלץ לסרב בעקבות המטלות הרבות שהוטלו עליו באותו היום.
רון חזר הביתה מאוכזב. בדרכו הביתה הוא ראה את אחיו הצעיר טל רץ לעברו.
״רון, רון!״
״מה, טל?״ אמר רון בחוסר סבלנות.
״בוא נשחק בתחרות ריצה!״
״לא, טל, אין לי מצב רוח לזה… ובנוסף יש לי הרבה מטלות. אתה יודע כמה אימא קשוחה לגבי זה.״
״תשחק איתי… בבקשושי…״.
לפתע הנץ במוחו של רון רעיון.
״טל, מה אתה אומר שאתה תנסה להוריד את הזבל הכי מהר שאתה יכול ואני אמדוד לך זמן?״
״כן! קדימה, שלוש ארבע ו..!״
וכך רון שכנע את טל לעשות את המטלות שלו במקומו. כשאימא חזרה הביתה, היא לא האמינה למראה עיניה:
הבית היה מסודר ונקי, הפח ריק, הכלים נקיים והמטבח מצוחצח.
״אני מאוד גאה בך, רון!״
״אני יכול ללכת עם החברים שלי לגלוש על סקייטבורד?״
כן, חמוד שלי״, אמרה אמא.
ממש לפני שרון יצא מהבית, הוא שמע את אמו פונה לאחיו הצעיר:
״מה אתך, טל? מה עשית? אני רואה שכל הצעצועים עדיין בסלון…״
״אני שיחקתי! עשיתי תחרות!״ אמר טל בתמימות.
״זה לא בסדר, טל. מחר תקבל משימות נוספות״.
טל החל לבכות.
רון עצר. מצד אחד, חבריו כבר חיכו לו, והוא גם ידע שאם יגלה לאמו את האמת, הוא עצמו יקבל מטלות נוספות ולא יוכל גם מחר לפגוש אותם.
מצד שני, אחיו הצעיר נענש שלא בצדק, ועל כך מצפונו של רון ייסר אותו.
הוא אחז בידית הדלת והתלבט, האם לצאת החוצה לחברים, או להסתובב חזרה לאימא ולטל?