הלב והבגדים

האם כשרהיט מתבלה אנו מנסים לחדשו?

ומה לגבי בני אדם?

האם ברירת המחדל שלנו היא לנסות לתקן ולשפר או שאנו מעדיפים להחליף, להשליך ולעבור לדבר הבא?

בילדותי אהבתי להתבונן בסבי שהיה חייט מוכשר וידע לתקן כמעט כל דבר:

תפר קרע שנפרם, החזיר רוכסן עקשן למקומו, הוסיף כפתורים במקום אלו שנשרו והצליח להעניק חיים חדשים ומלאי תקווה לכל בגד שנקרע.

עם נכדה כמוני, שהרבתה לחזור הביתה עם ברכיים שרוטות ומכנסיים קרועים, היו לו אתגרים רבים, אבל הוא לא התייאש, והצליח פעם אחר פעם לתקן בסבלנות ובאהבה את מה שאני קלקלתי.

סבא עבד במפעל ‘אתא’ ולא יכול היה לסבול את הבזבוז שראה שם, ובעיקר כעס על הקלות הבלתי נסבלת שבה השליכו גלילי בדים לאחר שנעשה שימוש רק בחלק קטן מהם.

פעמים רבות ניסה לשכנע את המנהלים שלו לשנות את השיטה, כדי לנצל יותר את חומרי הגלם ולמנוע בזבוז, אך הם לא רצו לשמוע.

כשהבין שאין לו סיכוי לשכנעם, שאל אם יוכל לקחת את השאריות שעמדו לזרוק, ובאישורם לקח אותם לביתו והחליט לעשות בהם משהו מועיל.

כבמטה קסם הכין מהם בגדים לנכדותיו הקטנות: גופיות מעוטרות תחרה, פיג’מות עדינות וכותנות לילה יפיפיות בצבעי לילך, שאיש לא יכול היה לנחש שכמעט והפכו לאשפה.

אז חשבתי שקיבלתי במתנה בגד יפה,  ואילו היום בחלוף השנים, אני מבינה שקיבלתי ממנו הרבה יותר, ושהעניק לי שיעור חשוב לחיים.

אין ספק שיש יופי והנאה רבה בשפע שבו אנו חיים ביחס למה שקיבלו הדורות הקודמים, אך השפע הזה גם מוביל אותנו לבזבוז ולבלבול, ולא תמיד אנו יודעים לשמור על מה שיש לנו.

ובאשר לתיקון הרוחני, הרשו לי להביא דברים בשם אומרם:

“ר’ יחיאל מיכל מזלטשוב אמר:

על שני דברים אין טעם לדאוג –

על מה שניתן לתקן ועל מה שאי אפשר לתקן,

מה שאפשר לתקן – יש לתקן, ולשם מה דאגה?

מה שאי אפשר לתקן – מה תואיל דאגה?”

צודק. יש דברים שאי אפשר לתקן… הסוד טמון בסופו של דבר ביכולת להבין מה נוכל לשפר ולתקן ועל מה נצטרך לוותר ולהמשיך הלאה.

אני נשארת עם המחשבות על מה שאוכל לתקן ומה שלא בהיבטים שונים בחיי, ומזמינה גם אתכם להרהר בזה.

שלכם,

אסנת