במסגרת הייד פארק שהתקיים בבית הספר כתבתי על גזענות.
קודם כל, מה היא גזענות?
גזענות זו הרגשה שיש לאנשים כלפי אחד השני, שגורם להם לחלק את עצמם לגזעים, כאילו שיש סוג של בן אדם שיותר טוב מאנשים אחרים. לצערי, יש לזה הרבה דוגמאות בעולם, ויש גם הרבה בישראל. דוגמא אחת היא: לרדת על ערבים רק בגלל שהם ערבים, ולא משום סיבה אחרת.
אני בחרתי דוגמא אחת שאני אדבר עליה, שהיא קיימת כרגע בעיקר בארצות הברית בקבוצות מקצועיות של האן-אף-אל (הליגה לפוטבול אמריקאי).
השחקנים שמוחים עושים זאת כי הם מאמינים שצריך להיות שוויון בין אנשים עם עור בהיר לאנשים עם עור כהה. המחאות התחילו ב2016, אחרי כמה אירועים מזוויעים שבהם נהרגו אנשים שחורים בקטטות עם המשטרה. קולין קאפרניק, שחקן פוטבול כבר כמה שנים, החליט לכרוע ברך ולהרים את הידיים, במקום לעמוד עם שאר קבוצתו בהמנון. לאט לאט, הצטרפו אליו עוד ועוד שחקנים למחאה. אחרי מעט זמן, דונלד טראמפ התחיל להפעיל לחצים חברתיים בטוויטר נגד השחקנים הללו, ואמר שכל השחקנים שכורים ברך יפוטרו מקבוצתם. לאחר שהוא העלה את זה לטוויטר, עלתה כמות השחקנים מבערך ארבעים לקרוב למאתיים, שחקנים בהירים וקהים יחדיו. עכשיו, יש עדיין הרבה שחקנים שממשיכים עם המחאה, והצטרפו אליהם עוד שחקנים: רוב האן-בי-איי, שחקני בייסבול, נהגי מרוץ ועוד עשרות אלפי אנשים שפשוט אוהבים לצפות בספורט. דונלד טראמפ ממשיך להפעיל לחצים, ויש הרבה אנשים שביחד איתו בעניין הזה, משום שדרך ההבעה של השחקנים יכולה להיחשב כפוגעת או לא מכבדת את ההמנון. יש אנשים שאומרים שאם השחקנים מתחילים לכרוע ברך ודברים כאלה, הם יפסיקו לצפות במשחקים ויגידו לאחרים להפסיק לבוא. מעבר לזה, יש אנשים שאומרים בפייסבוק וטוויטר שצריך לצעוק לאנשים האלה בוז, שהם לא מכבדים את ההמנון ושצריך להעיף אותם מהקבוצה. לעומת זאת יש הרבה אנשים שבעד: ראיינו אנשים לפני ואחרי המשחקים, וחלקם ענו דברים כאלה: אנחנו מסכימים עם הדעה של השחקנים האלה, אבל לדעתנו זה לא מכבד לכרוע ברך בהמנון ושצריך להפסיק עם זה. ראיינו לעיתון שני אחים תאומים בגיל 12, והם אמרו שלדעתם זה טוב שאנשים כורעים ברך, כי זו זכותם המלאה ולאנשים האלה יש את חופש הביטוי, והם יכולים להשתמש בו איך שבא להם. נשים לב שכל המתנגדים למחאה לא התנגדו לסיבה שיש את המחאה, שנזכיר שזו מחאה נגד גזענות, אלה התנגדו לדרך הביטוי של השחקנים.
דוגמא אחת לדילמה הקשה הזו היא: יש שחקן בסטילרס (קבוצה) שהיה בצבא והשתחרר, ובשבילו היה קשה לוותר על לראות את הדגל מתעופף ולשים את היד על הלב. מה שקרה זה שקבוצתו החליטה שלא משנה מה הם מחליטים (בעד או נגד המחאה), הם מחליטים כקבוצה. הקבוצה לא הצליחה להחליט על דרך לפעול, אז הם פשוט החליטו להיכנס למגרש אחרי ההמנון. השחקן נתפס בתמונה שבו הוא עומד לבד עם היד על הלב, אך הוא טוען שהוא בכלל לא רצה להשאיר את קבוצתו מאחור. הוא אומר שהמאמן אמר לו להגיע בשעה מסוימת, והוא התבלבל ויצא קודם, ובתוך המנהרה, הוא שמע את ההמנון, ומתוך הרגל שם את היד על הלב. הוא אומר שהוא מאוד מתבייש, ושהוא לא התכוון שדבר כזה יקרה. בסוף הוא הסתדר, כי הוא היה הכוכב של המשחק, והוא שיחק מעולה אז אף אחד לא זוכר את זה נגדו.
לסיכום, גזענות זהו משהו שלדעתי נחשב רע, וכדאי להשתדל לא להתנהג בגזענות, ובנוסף, שלכולם יש את חופש הביטוי להביע את דעתם איך שהם רוצים.