כשאתה מבלה עם אותם אנשים 124 שעות בחודש, בלי שאתה שם לב הם הופכים למשפחה השנייה שלך, לא בהכרח משפחה שאתה תמיד אוהב, או מרוצה ממנה, או משפחה שהיא תמיד בצד שלך. אתם יודעים… משפחה.
החיבור החזק הזה הוא מה שהפך את המעבר לכיתה ז’ כל כך קשה, אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הערבוב כיתות, זה היה נשמע כמו חלום רע. המחנכת שלנו סיפרה שלקראת סוף החופש הגדול תתקיים הגרלה, לא פחות, ובה שתי הכיתות בשכבה,
יתערבבו.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, הרי כבר יש לי את החברים שלי, אני לא צריכה חדשים! אני לא רוצה ששום דבר ישתנה, והכיתה שלי שביליתי איתה 6 שנים שלמות, תישאר כמו שהיא.
הרי הם אולי בלתי נסבלים אבל הם הבלתי נסבלים שאני רגילה אליהם. הלכתי לדבר עם החברים שלי על זה. ורובם חשבו כמוני, בשלב מסוים חשבתי להתחיל מרד, הרי אם כולם התנגדו, אין סיכוי שהבית ספר יבצע את הערבוב!
כשחזרתי הביתה וסיפרתי לאימא שלי על הרעיון בהתרגשות, היא חייכה ואמרה לי ששינוי הוא לא בהכרח רע, ושאני צריכה לשחרר את הפחד ממנו, אז עם המון חששות ומחשבות שמתרוצצות בראשי, שחררתי.
כמה חודשים אחרי זה, בסוף החופש הגדול, זה הגיע: ״חלוקת הכיתות החדשה״. הסתכלתי על המסך בטלפון שלי וחלק גדול ממני לא רצה לפתוח את ההודעה, אבל חלק אחר וחסר סבלנות חשב אחרת, אז לחצתי על המסך בציפייה, התרגשות, ובעיקר דאגה, והתחלתי לקרוא. חיפשתי את השם שלי ברשימות עד שמצאתי. במהרה ראיתי שאת רוב החברות שלי שיבצו בכיתה השנייה, וחשבתי לעצמי, ״אני בחיים לא אסתדר בכיתה החדשה שלי, אני אהיה לגמרי לבד!״. כשהתחילה שנת הלימודים החדשה נכנסתי לכיתה והסתכלתי על כל הילדים שאיתי בכיתה, וראיתי שרובם נראים לחוצים כמוני, ומתרגשים כמוני לקראת השנה החדשה, עם הכיתה החדשה.
ובכנות? למצוא את המקום החברתי שלי לקח קצת זמן, ועד היום כל הזמן יש שינויים.
אבל אם אתם באמת שואלים אותי, אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות, מצאתי את החברים שלי, ואני לא יכולה להיות יותר מרוצה.
במחשבה אחורה, אם הערבוב לא היה קורה, לא הייתי במקום הטוב שאני נמצאת בו היום, מוקפת באנשים שחשובים לי.
אני יודעת שגם אתם דואגים לקראת הערבוב כיתות הבא ומתקרב, אבל הסירו דאגה מליבכם, אתם, תמצאו את המקום שלכם, בדיוק כמוני.