מורה 1: איזה יופי, מה זה?
מורה 2: מקסים מי עשה את זה?
כך נשמעה שיחה בן שתי מורות בכניסה לבית הספר ביום שישי בו צוין יום המורה בישראל,
ואין פלא כי הכניסה לבית הספר קושטה בנורות ומשפטים שקשורים לאור,
ועל לוחות גדולים הופיעו תמונות פנים של צוות בית הספר, התלמידים הוזמנו לכתוב להם ולהדביק לד התמונה הרלוונטית. כך נפתח יום המורה.
בשמונה המורים נכנסו לחדר המורים, כן כן ולא לכיתות. למשך שעתיים הורים שהתנדבו החליפו את המורים שקיבלו פינוק ומנוחה.
ארוחת בוקר נפלאה באזור הזולה של כיתות ז’ וח’ בדשא בשמש נעימה, איזה פירגון והכל מוועד ההורים שלנו. וצריך גם ללמוד משהו…בכל זאת מורים….משם התקדמו המורים להרצאתו של אחד האבות:
פרופ’ אורן פרוי, אבא של הראל ואיתי מבית הספר, דיבר על השעון הפנימי של בני האדם. הרצאתו “מזון לפי שעון” הייתה מעניינת מאוד כפי שסיפרו לנו מורים אחר כך, וגם מאוד רלוונטית. אורן סיפר על השעון הפנימי המכוון את פעילות הגוף ומקדם בריאות ואריכות ימים. ותודה.
לא היה פשוט להעסיק כיתות שלמות של תלמידים, הרבה קולות ותנועה, ההורים המקסימים שהתנדבו הבינו את זה חיש מהר, וזה היה רק לשעתיים וליום אחד בלבד…
אז תגידו: מגיע או לא?
